לחיות ללא בעיות

קרישנמורטי: כולכם להוטים כל כך לגלות מה לעשות, עד כי לא נתתם לי להיכנס לעיניין. אנא, הואילו להקשיב שני רגעים. אינני אומר לכם מה לעשות בקשר לבעיותיכם. אני מצביע על אופן ועל מהות הלמידה, ובשעה שהנכם לומדים על בעייתכם, תגלו שהיא באה לקיצה. אך אם תשאו מבט אל מישהו כדי שיגיד לכם כיצד לפתור את הבעיה, כי אז תהיו כמו ילד חסר אחריות המקבל הוראות ממישהו אחר, ובעיותיכם ילכו וירבו. זה כה ברור ופשוט, ועל כן, אנא, הכניסו זאת ללבכם ולמוחכם פעם אחת ולתמיד. אנחנו נמצאים כאן על מנת ללמוד, ולא על מנת לקבל הוראות. לקבל הוראות פירושו לשנן בעל פה את הדברים הנשמעים, אך שינון בלבד לפי זכרון לא מוביל לפתרון הבעיות. הבגרות מצויה רק תוך כדי למידה זורמת. השימוש בידיעה שנשמרה בזכרון, כאמצעי לפתרון בעיות אנוש – נוצר מחוסר בגרות, והוא רק מוליד בעיות ודגמים נוספים.

השאיפה הבלעדית לפתור בעיה, היא בריחה ממנה, לא כן? לא נכנסתי לעומקה, לא חקרתי אותה, לא גיליתי אותה, וגם לא הבנתי אותה. אינני מכיר את יופיה, כיעורה או עומקה של הבעיה, דאגתי היחידה לפתור אותה ולהיפטר ממנה. הדחף הזה לפתור את הבעיה ללא הבנה הוא בריחה ממנה – ועל כן הוא הופך לבעיה נוספת. כל בריחה מולידה בעיות נוספות.

יש לי בעיה וברצוני להבינה בשלמות. אינני רוצה לברוח ממנה, להביע אותה במילים, ואינני רוצה לספר אודותיה לאיש – אני רק רוצה להבינה. אינני מצפה מאף אחד שיגיד לי מה לעשות. אני רואה שאין איש היכול לומר לי מה לעשות ואם מישהו היה אומר לי והייתי נוהג על פי הוראותיו, היתה זאת פעולה איוולת ואבסורד. ובכן, עלי ללמוד בשעת הטיפול בבעיה הנוכחית, מבלי שאקבל הוראות, ומבלי שאעלה בזכרוני את הלקח שלמדתי על בעיות קודמות. אוה, האינכם רואים את היופי שבדבר!

הידוע לכם מה הפירוש לחיות בהווה? אני חושש שאינכם יודעים. פירושו לחיות ללא המשכיות כל שהיא. אך על כך נשוחח בהזדמנות אחרת.

יש לי בעיה ואני רוצה להבינה וללמוד אודותיה. על מנת ללמוד אודותיה אינני יכול להעלות בזכרוני את העבר כדי לטפל בה, משום שהבעיה החדשה דורשת גישה רעננה ואינני יכול לגשת אליה בזכרונותי האויליים והמתים. הבעיה היא אקטיבית, ועל כן אני חייב לטפל בה בהווה האקטיבי, ומשום כך אני חייב לשים את אלמנט הזמן (עבר ועתיד) הצידה לחלוטין.

ברצוני לגלות כיצד מתעוררות הבעיות הנפשיות. כפי שאמרתי, אם אני יכול להבין את המבנה השלם של סיבתיות הבעיה ומשום כך אני משוחרר מעשיית בעיות לעצמי, או אז אדע כיצד לנהוג ביחס לכסף, מין, שנאה או כל דבר אחר בחיים, ולא איצור בעיה תוך כדי טיפול בעניינים אלה. ובכן, עלי לגלות כיצד הבעיה הפסיכולוגית מתעוררת ולא כיצד לפתור אותה. האם אתם עוקבים? איש אינו יכול להגיד לי כיצד היא מתעוררת עלי להבין בעצמי.

אנא, כפי שאני חוקר את עצמי, כך גם אתם צריכים לחקור את עצמכם, ולא להקשיב למילים שלי בלבד. המילים לא יעזרו לכם כלל, עד שלא תלכו מעבר להן ומעליהן ותתבוננו לתוככם. המילים והפכו לדבר מופשט בלבד ולא למציאות. המציאות היא התנועה הממשית של מחקרך המגלה, ולא הסימן המילולי של תנועה זאת (המילים).

כפי שאמרתי, לחופש חשיבות עליונה. אך לא יכולים להבין את החופש ללא אינטליגנציה ואינטליגנציה יכולה להתהוות רק כשסיבתיות הבעיות מובנת לנו לחלוטין. על המוח להיות ער, מלא הקשבה, הוא חייב להיות במצב של רגישות עליונה, כך שכל בעיה נפתרת עם הופעתה. אחרת אין חופש אמיתי, ישנו רק חופש חלקי וחיצוני שהוא חסר כל ערך. דבר זה דומה לעשיר האומר שהוא חופשי. אלוהים אדירים! הוא עבד לאלכוהול, למין, לנוחיות, ולתריסר דברים אחרים, וגם לעני שאומר "אני חופשי משום שאין לי כסף" – בעיות אחרות. ובכן, החופש וקיומו של החופש איננו יכול להיות הפשטה. כיצור אנוש חייבת להיות מצדך דרישה מוחלטת לחופש משום שרק בחופש תוכל לאהוב. כיצד אתה יכול לאהוב בשעה שהנך אמביציוזי, שאפתן, ובר תחרות?

אל תסכימו איתי, רבותי – אתם נותנים לי לעשות את כל המלאכה.

אינני מעונין בכלל לפתור את הבעיה, או לחפש מישהו שיגיד לי כיצד לפתור אותה. אין ספר, אין מנהיג, כנסייה, כהן דת או גואל שיכולים להגיד לי. שיחקנו עם זה במשך אלפי שנים ועדיין אנו עמוסים בבעיות. ההליכה לכנסייה, וידוי או תפילה – לא יפתרו את בעיותינו שהולכות ומתרבות, כפי שהדבר כיום. ובכן, כיצד מתעוררת הבעיה?

כפי שאמרתי, בשעה שאין סתירה בתוכנו, אין גם בעיה. הסתירה העצמית כוללת בתוכה את קונפליקט השאיפה. אך השאיפה עצמה לעולם אינה סותרת. האובייקטים של השאיפה יוצרים את הסתירה. משום שאני מצייר תמונות, כותב ספרים, או משום שאני עוסק באיזה דבר חסר טעם, אני שואף להיות מפורסם ומוכר. הסתירה קיימת כשאיש אינו מכיר בי, ואני מרגיש את עצמי אומלל. אני פוחד מהמוות שלא הבנתי אותו, וגם בדבר הנקרא בפי אהבה ישנה סתירה. ובכן, אני רואה שבשאיפה מתחילה הסתירה – לא בשאיפה עצמה, אלא האובייקטים של השאיפה הם הסותרים. אם אני מנסה לשנות את האובייקטים של השאיפה או להתעלם מהם, ואומר שאהיה נאמן לדבר אחד בלבד, כי אז הדבר זה הופך שוב לבעיה, משום שעלי להתנגד, ולבנות מחסום בפני כל דבר אחר. ובכן, עלי להבין את השאיפה עצמה, ולא לשנות או לצמצם את האובייקטים של השאיפה.

אולי תאמרו: "מה הקשר בין כל זה לבין הבעיה?" אנו חושבים שהשאיפה יוצרת התנגשות וסתירה ואני מצביע על העובדה שהאובייקטים או המטרות המתנגשות של השאיפה יוצרים סתירה ולא השאיפה עצמה. הניסיון לשאוף לדבר אחד בלבד לא יועיל. זה דומה לכומר שאומר: "יש לי שאיפה אחת בלבד, השאיפה להגיע לאלוהים" – ויש לו שאיפות ללא ספור ואינו יודע עליהן אפילו. ובכן, עלינו להבין את טבעה של השאיפה ולא לפקח עליה או להתעלם ממנה בלבד. כל הספרות הדתית אומרת שעליך להרוס את השאיפה, ולחיות ללא שאיפה – וכל זה הבל הבלים. חייבים להבין כיצד השאיפה מתעוררת ומה נותן לה המשכיות – ולא כיצד לשים לה קץ. האם אתם עוקבים אחרי הבעיה? אפשר לראות כיצד השאיפה מתעוררת – זה פשוט למדי.

ישנם ראייה, מגע ותחושה – תחושה יכולה להתהוות אפילו ללא מגע והתחושה היא התחלת השאיפה. אני רואה מכונית: צורתה, ויופיה מושכים את תשומת ליבי ואני רוצה בה. להרוס את השאיפה משמעו להקהות את הרגישות. ברגע של תחושה מתחילה השאיפה. אני רואה חפץ, או אישה נאה – יהיה אשר יהיה – ומתעוררת השאיפה, או רואה אדם אינטליגנטי וישר במיוחד, וברצוני להיות דומה לו. מראייה באה תחושה, ובתחושה התחלת השאיפה.

זה הדבר שקורה למעשה, אין זה מסובך כלל. הסתבכות מתחילה כשנכנסת המחשבה לתמונה ונותנת לשאיפה המשכיות. אני חושב על המכונית, על האשה או על האדם האינטליגנטי ודרך מחשבה זאת ניתנת המשכיות לשאיפה. אחרת אין לה המשכיות – אני יכול להסתכל במכונית ותו לא. האם זה ברור? אך ברגע שאני מקדיש אפילו מחשבה קטנה ביותר למכונית הזאת, כי אז נתתי לשאיפה המשכיות ומתחילה הסתירה.

—מתוך הספר "קובץ שיחות" ג'ידו קרישנמורטי

הכתובת מייל שלך לא תפורסם שדות חובה מסומנים ב*

*