שאלה: האם הכמיהה שמתבטאת בתפילה איננה דרך לאלוהים?
קרישנמורטי: קודם כל, נבדוק את הבעיות שכלולות בשאלה הזו. היא כוללת תפילה, ריכוז ומדיטציה. מה כוונתנו בתפילה?  קודם כל בתפילה נמצאת בקשה, תחינה אל מישהו שאתה מכנה אלוהים, ממשות. אתה, כיחיד, דורש, מתחנן, מחפש הדרכה ממשהו שאתה מכנה אלוהים; לכן הגישה שלך היא חיפוש אחרי תמורה וסיפוק. אתה בצרה, אישית או לאומית, ואתה מתפלל כדי לקבל הדרכה;  או שאתה במבוכה ומבקש בהירות, מחפש עזרה ממי שאתה מכנה אלוהים. זה מראה שאלוהים, יהיה אלוהים אשר יהיה, ישחרר אותך מן המבוכה שאתה ואני יצרנו. ככלות הכל, אנחנו אלה שגרמנו למבוכה הזאת, לאומללות, לכאוס, לאכזריות, לחוסר אהבה ואנו רוצים שזה שאנו מכנים אלוהים יפתור את הבעיות. במילים אחרות אנו מבקשים שמישהו אחר יוציא אותנו מן המבוכה, מן הסבל, מן הקונפליקט, אנו מתחננים למישהו אחר שיביא לנו אור ואושר.

המשך לקרוא על תפילה ומדיטציה

קרא עוד

קרישנמורטי: כולכם להוטים כל כך לגלות מה לעשות, עד כי לא נתתם לי להיכנס לעיניין. אנא, הואילו להקשיב שני רגעים. אינני אומר לכם מה לעשות בקשר לבעיותיכם. אני מצביע על אופן ועל מהות הלמידה, ובשעה שהנכם לומדים על בעייתכם, תגלו שהיא באה לקיצה. אך אם תשאו מבט אל מישהו כדי שיגיד לכם כיצד לפתור את הבעיה, כי אז תהיו כמו ילד חסר אחריות המקבל הוראות ממישהו אחר, ובעיותיכם ילכו וירבו. זה כה ברור ופשוט, ועל כן, אנא, הכניסו זאת ללבכם ולמוחכם פעם אחת ולתמיד. אנחנו נמצאים כאן על מנת ללמוד, ולא על מנת לקבל הוראות. לקבל הוראות פירושו לשנן בעל פה את הדברים הנשמעים, אך שינון בלבד לפי זכרון לא מוביל לפתרון הבעיות. הבגרות מצויה רק תוך כדי למידה זורמת. השימוש בידיעה שנשמרה בזכרון, כאמצעי לפתרון בעיות אנוש – נוצר מחוסר בגרות, והוא רק מוליד בעיות ודגמים נוספים.

המשך לקרוא לחיות ללא בעיות

קרא עוד

איני יודע האם אי פעם הקשבת לציפור.
על מנת להקשיב למשהו דורש שהמיינד יהיה שקט לגמרי – לא שקט באופן מיסטי, אלא פשוט שקט.
כאשר מישהו מדבר איתך, עליך להיות שקט בתוכך מבלי שרעיונות, דעות, יחלפו בראשך.
להקשיב לשכן, לבעלך, לאישתך, לילדך, לפוליטיקאי, לאיש ברחוב.
רובנו לא מקשיבים כלל. אנו מחפשים תוצאות, מחפשים להשיג את מטרתנו ואת שאיפותינו, משווים
את מה שנאמר עם מה שאנו יודעים כבר, מוחים על מה שנאמר, פוסלים, או מקבלים את מה שנאמר ולא באמת מקשיבים.

המשך לקרוא כיצד אתה מקשיב?

קרא עוד

בסין העתיקה, הצייר לפני שהתחיל לצייר משהו, עץ נניח, היה יושב מול העץ במשך ימים, חודשים, שנים,
כמה זמן שצריך על מנת "להיות העץ".
זה לא שהצייר הזדהה עם העץ אלא "נעשה העץ" כך שלא היה מרחק בינו לבין העץ,
לא היה מרווח בין הצופה לנצפה, לא היתה יישות שחוותה את יופיו של העץ, אלא היה רק העץ.

המשך לקרוא הצופה הוא הנצפה

קרא עוד

כל עוד אנו נשארים דבקים לקבוצה או לאידיאולוגיה, כל עוד אנו שאפתניים, במרדף אחר ההצלחה, אנו מועדים ליצור מלחמה.

זו לא חייבת להיות מלחמה עם הרס חיצוני, אך יהיה קונפליקט בינינו וגם בתוכנו, שזהו סוג של מלחמה. אני לא חושב שאנו רואים זאת בבירור, ואפילו אם אנו כן רואים זאת, אנו לא רציניים בקשר לזה. אנו מחכים לנס כלשהו שיעצור את המלחמה, ובנתיים ממשיכים לחיות במבנה הנוכחי של החברה, עושים כסף, שואפים למעמד גבוה יותר, כוח גדול יותר, יוקרה, מנסים להפוך למפורסמים, וכל השאר.

זהו הדפוס פעולה שלנו, וכל עוד דפוס זה קיים במיינד שלנו ובליבנו, אנו מועדים ליצור מלחמה.

המבורג 1956 שיחה 1

 

קרא עוד

מאת אפרים גולדשמיד
24/07/2015

להתמזג עם הקוסמוס. זה נשמע מאוד יומרני. הרי אנחנו חלק של הקוסמוס, תמיד היינו ותמיד נהיה. רק בראש שלנו אנחנו מופרדים מן העולם, כאילו שיש קיר בינינו לבין העולם, בינינו לבין הטבע, בינינו לבין הכוכבים.

להתמזג עם הקוסמוס פירושו למוטט את הקירות, לפתוח את הראש ליופי הטבע ולהיות מוכן לקביעה שהאדם הוא מרכיב של העולם, לא חלק, לא חלקיק, אלא מרכיב כמו כל מרכיב אחר, חומרי, רוחני, תודעתי או אנרגטי.

אתה הוא העולם, אמר קרישנמורטי, ובזה מוטט את הקירות. אם אני העולם אני זהה לכל גלקסיה, אין כל מחיצה ביני לבינה, רק המרחק העצום מונע את המפגש. התמזגות היא כמובן מצב נפשי: אני אחד עם העולם, עם האנושות, עם כל אדם. זה מה שנקרא אהבה. אהבה אינה דחף מיני, אך לא מנוגד לו. לאהוב נקרא – לאהוב את החיים, טבע, בני אדם, חיות, לאהוב את עצמך מבלי להיות אגוצנטרי, בלי הצורך החולני להבליט את עצמך בכל מקום ולהשתלט על כל מצב ואנשים. הכרה עצמית היא הכרת החיים, הכרת העולם כמושג של אחדות, כי העולם הוא מערכת אחדותית. כל החומרים שבעולם גם מרכיבים את גופי,  אני לא נפרד משום דבר שקיים. בוודאי אני לא נפרד מן האדם השני  שצבע העור שלו אחר, ששפתו אחרת, שיש לו תרבות אחרת מאשר לי.

להרגיש את האחדות חשוב הרבה יותר מאשר לדעת ולצבור אינפורמציה, יש להכיר בכך שהאחדות היא המצב המקורי. המוח האנושי פירק את המציאות לחלקים נפרדים, כי המוח אוהב סדר. סדר פירושו לתת לכל חפץ ודבר שם, לחקור את תכונתו, להבדיל אותו מן הדבר השני שקרוב לו. כך החשיבה גרמה קרע, לפירוק של המציאות. רגשות אינם חייבים להפריד בין הדברים אם הם לא שליליים ובכוונתם להפריד, כמו שנאה, קנאה, קנאות או שולטנות.  במקום ששם יש אהבה אמיתית אין הפרדה. חיים הרמוניים מתחילים במקום ששם האהבה, הרמוניה זה שקט, שלוה, נינוחות, הרצון להבין את האחר והרצון להתפשר כשיש חילוקי דעות. הרמוניה היא התבוננות שקטה בעצמך, בשני, בסביבה ובטבע, בלי שפיטה והאשמה, לקבל גם את המצב הקשה ביותר ללא בהלה, לקבל את הכאב ואת הסבל, את האבדן והכישלון  עם תגובה  נבונה וללא התפרצות רגשית בלתי מבוקרת.

קרא עוד

מאת אפרים גולדשמיד

18/03/2017

החשיבה האנושית מוגבלת מאוד. בעיקרה היא מבוססת על זיכרונות, נעימים  או  פוגעניים,  ציפיות לעתיד או פחדים ואפקטים מותנים שאנו קוראים להם התניות.  האדם הרגיל מניח שיש לו אישיות  עצמאית,  מעין אשליה  שה"אני"  הזה  נותן פקודות  לגוף ולרגש  לפעול  ושהוא "חופשי"  לפעול,  שהמתבונן, ה"אני"  נפרד מן ה – נקרא לו : "זה שמתבוננים בו". החושב הוא זה שנותן פקודות, כביכול,  ויש מישהו  או משהו שמבצע.

המשך לקרוא האם קרישנמורטי ובוהם טעו בנקודה מסוימת?

קרא עוד